השבוע היה לי מקרה מעניין עם לקוח יקר.
הוא עובד על הרחבת הפעילות בעסק שלו לתחומים נוספים וכבר תקופה ארוכה
שאני שומעת ממנו "שזה עוד רגע מוכן", "תני לי שבועיים ואני מסיים".
השבוע דיברנו ארוכות בטלפון על כל הפעילות השיווקית של העסק שלו
ועל התוכניות העתידיות.
שוב שמעתי שתכף הוא מסיים לבנות את הפעילות החדשה ואפשר יהיה לעלות איתה לאוויר,
ואני, בהתלהבות על מהלכי השיווק שיגיעו עם החידושים,
הדגשתי עד כמה הרחבת הפעילות יכולה לעזור למנף את העסק שלו
שעוד נמצא ממש בתחילת הדרך.
פתאום, בצד השני של הקו הייתה שתיקה קלה.
הוא נאנח ושיתף שבתוך תוכו הוא יודע שלא יגיע לנקודת הסיום
עד שלא יכריז על הפעילות בקולי קולות ויתחייב גם כלפי חוץ
לכבוש את הכובע החדש.
המשפט מעשים שווים יותר מדיבורים הוא כל כך נכון בעיניי,
אבל לפעמים הגלגל מתהפך, וכדי לעשות אנחנו צריכים קודם כל לדבר.
בחזרה ללקוח המקסים שלי – קיבלנו החלטה לבנות הצעה קונקרטית ולהתחיל
לשלוח הצעות מניעות לפעולה לקהל הרלוונטי.
גיבשנו את ההצעה ודייקנו אותה כך שסיכויי ההמרה ישתפרו,
יצרנו רשימה "כירורגית" של קהל רלוונטי כדי לייצר אינטרקציה ראשונית ולקבל
פידבק שממנו נוכל ללמוד לפני השיווק לקהל הרחב.
החלטנו שבמקרה הזה הסגירה של הלקוח תבוא ואחריה יגיעו הפינישים שנשארו לעשות.
ברגע שיהיה דד ליין, תגיע המוטיבציה להציב יעדים ולעמוד בהם.
אם מצאת את עצמך על הגדר, מחכה שמשהו ייתן לך את הדחיפה כדי לעשות עוד צעד
אחד קדימה, מאוד יכול להיות שהמעשה הנכון יהיה בכלל לדבר את הרצון שלך ולהצהיר עליו.
אחר כך המעשים כבר יגיעו בטבעיות.
